גלגולו של מסע- ההתחלה.
לפני שנים רבות גדלה ילדה שאהבה ליצור לעצמה בגדים, בפשטות.
לא הייתה לה מכונת תפירה אז היא גזרה וקשרה וקצת תפרה ביד.
ייצרה לעצמה חולצות מעטפה, חצאיות, גופיות, שמלות ועוד...
משגדלה המשיכה ליצור בשיעורים בבית הספר, הייתה לוקחת בד מחדר האומנות ומכינה לעצמה בגדים למסיבות בימי שיש ונהנתה מאוד.
לבוש היה השפה שלה עם העולם, לא עניין אותה אופנה או סטיילניג.
היא אהבה בדים, והייתה מאוד פרקטית.
עניין אותה להרגיש בנוח עם בגדיה, תמיד בפשטות... עם אהבה לפריטים מיוחדים שמשלבים רקמות מיוחדות, או נגיעות של צבעים מיוחדים.
מסיבה לא ברורה הבגדים שהיו שם בחוץ בחנויות לא התאימו לה. היא לא אהבה לקנות בגדים חדשים. לפעמים הייתה משתכנעת ובסוף מחזירה את הבגד לחנות.
החוויה בחנויות הגדולות הייתה חוויה לא נעימה עבורה , משהו הרגיש לה לא נכון למרות שלא ידעה אז להצביע למה.
במשך הזמן היא הבינה קצת יותר על תעשיית הטקסטיל. והבינה שחשוב לה מי עומד מאחורי הבגד. ובגיל 17 כבר פתחה חנות יד שנייה ווינטג בבית של סבתא בעיר הקטנה בה גדלה.
לאחר כמה שנים בהם הבינה שכמה שהיא אוהבת למחזר ואוהבת את בגדי הווינטאג היא לא מסוגלת יותר ללבוד בגדים מבדים סינטטים שלרוב מזוהים עם בגדי הווינטאג שמצאה.
היא התחילה לטייל בעולם ובמסעה הראשון למזרח כשהיא עדין מאוד נמשכת לבגדים של פעם, מצאה בסיבובה בתאילנד פריטים מיוחדים מאוד.
אחרי המסע למזרח כשהיא עדין מוכרת בגדי ווינטאג, היא טסה לארהב לחבר טוב שפתח מאפיה קטנה במיאמי והציע שתבוא לעזור לו בהתנדבות.
היא התחילה לאפות לחם מחמצת אורגני, לגדל תרנגולות, ברווזים ועיזים קטנות שהאכילה מבקבוקים. התקופה הזאת חיברה את תמנע עוד יותר לדרך חיים שהיא לא ידעה שהיא אפילו חולמת לחיות... נפתח עבורה עולם של חיים פשוטים, אפשר לומר כפריים שהם ייצרו לעצמם בוילה במיאמי.
הם אפו בשני תנורי פיצה עם עוד מתנדבים, המאפיה שהתחילה בגראג' בבית בפרוורי מיאמי גדלה מאוד מהר ותמנע החליטה להמשיך בדרכה.
לא לפני שהביאה איתה משם עוד 50 שמלות ווינטאג מהממות ומכונת תפירה שקיבלה מתנה מזק.
תמנע חזרה לארץ והחליטה שהיא רוצה לקבל עוד כלים לתפירה ולהוצאת גזרות לבגדים שחלמה לעשות.
היא לקחה קורס תדמיתנות של משרד העבודה.
ומשם להודו לייצר את הקולקציה הראשונה שלה מבדים טבעיים!
המשך יבוא...